<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פ"ד</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אין מתיחדין עם עובדי גלולים מפני שהם חשודין על שפיכות דמים ואם נזדמן לו כנעני בדרך אם הכנעני חגור חרב טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לחרב הכנעני ואם הכנעני יש לו מקל טופלו לשמאלו היו עולים בעליה או יורדים בירידה לא יהיה ישראל למטה וכנעני למעלה אלא לעולם יהיה למעלה ולא ישחה לפניו. לא תתיחד אשה עמהם ואפילו חשובה מפני ערוה.
<h2>דף כו.</h2>
כנענית לא תילד לישראלית בינה לבינה שחשודין על שפיכות דמים וכן לא תניק בביתה אפילו אחרים עומדין על גבה. אבל בבית ישראל מותר ביוצא ונכנס לילד ולהניק וכשהם עמה ואפילו בלילה.
<h2>דף כז.</h2>
כל מכה וכל חולי של סכנה אין מתרפאין מהם שמא יהרגנו ויאמר מסוכן היה. וכן בדבר שאין בו חולי ולא סכנה כגון הקזה שהקיזו ישראל שאפילו ימיתנו לא יאמרו שהוא הרגו שלא היתה מכה של סכנה אלא מזלו גרם אסור. אבל בחולי שיש בו אומנות לרפאותו ואין בו סכנה מתרפאין. בד"א בשאינו מומחה אבל מומחה מתרפאין ממנו חזקה שלא ירצה להרע כחו. לפיכך מקיז דם מומחה מקיזין ממנו כל רפוי ממון כגון בהמתו מתרפאין מהם. וכן מי שקרוב למלכות מתרפא מכל אדם אם אין הכנעניים שונאים אותו. כל מי שבא לרפאות בלחש ומזכיר שם אלילים אסור. כל מי שיאמר קח לך ממני ע"א פלוני או מעלי אילן ע"א אל יקבל ממנו ואם לא הזכיר לו שם ע"א מותר שהרי לא תלה בע"א עצמה.
<h2>דף כט.</h2>
אין מסתפרין מהכנעניים אלא בשוק או במראה בידו ולא התירו להסתכל במראה לאיש אלא בזה אלא אם חושש בעינו משום לא ילבש גבר שמלת אשה.
